דת ולאומיות בחברה הפלסטינית

סילבוס- דת ולאומיות בחברה הפלסטינית

שם המרצה: ד"ר רונית מרזן

ביה"ס למדע המדינה

בנושא הלאומיות ויחסיה הסבוכים עם הדת פורסמו מחקרים רבים שכתבו היסטוריונים, סוציולוגים, אנתרופולוגים, פילוסופים ומדעני מדינה. מגוף המחקר עולה שקשה להגיע להכללות בנושא, ולכן הזרם המרכזי של המחקר בתחומים אלה נוטה לחקור את הקשר בין דת ללאומיות על רקע האזור והתקופה שבהם התפתחו יחסי הגומלין בין השתיים. כדי להבין את חלקה של הדת בעיצוב האידיאולוגיה הלאומית הפלסטינית נלמד במהלך הקורס תיאוריות סוציולוגיות שיסייעו לנו להבין את הפונקציות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות שהדת ממלאת בחייה של החברה ונעמוד על האופן שבו השתמשו המנהיגים הפלסטיניים בסמלים דתיים לבניית הזהות הלאומית.

כמו כן, ננתח נאומים וראיונות של המנהיגים הפלסטינים, כרוזים צבאיים של הפלגים השונים וייצוגים חזותיים ופוסטים של הצעירים הפלסטינים ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט.

שיעורים 1-2 : דיון בגישות תיאורטיות.

על פי גישת ההגמוניה התרבותית, האליטה הפוליטית בחברה הפלסטינית פעלה לשמר את מעמדה ההגמוני ולקדם את יעדיה הלאומיים והפוליטיים בזירה הבינלאומית, בזירה הפנים-פלסטינית ובזירת הסכסוך. היא עשתה זאת באופנים שונים. אחד מהם היה על ידי בחירת פן תרבותי – הפן הדתי. הערכים והסמלים הדתיים שבחרה הותאמו למערכות השיח הפוליטיות, החברתיות, החינוכיות-תרבותיות, הצבאיות והתקשורתיות, ושילבו בין האינטרסים והערכים של בני המעמד הנמוך לאלה של האליטה ההגמונית.

על פי תיאוריית הקונפליקט החברתי, הדת מילאה תפקיד ביחסי הכוחות בין הדורות, המעמדות וקבוצות האינטרסים בחברה הפלסטינית. בפעם הראשונה שימשה הדת כלי שבאמצעותו האליטות החברתיות השולטות הסיחו את דעתם של ההמונים מהפערים החברתיים וגרמו להם להאמין שתענוגות העולם הזה הם בני חלוף והקיום החומרי חסר חשיבות, וכך עודדו אותם להקריב את עצמם כדי לזכות בגמול ובישועה בעולם הבא. בפעם השנייה הייתה הדת גורם מסלים בקונפליקט עם האויב הישראלי החיצוני.[i] ובפעם השלישית הייתה גורם מחליש בקונפליקטים עם האחר היהודי.

נקיים דיון תיאורטי סביב רעיון האומה וננסה להשיב על השאלות: האם האומה הפלסטינית היא תהליך של יצירה ושל דמיון שבו חברי הלאום מדמיינים באמצעות הספר והעיתון את פעילותם בגבולות מרחב טריטוריאלי מוגדר וריבוני, כפי שטען בנדיקט אנדרסון? האם האומה הפלסטינית היא מבנה חברתי ומוצר תרבותי אשר הלאומנים או האליטות הפלסטיניות המציאו או דמיינו בסיוע תרבות ופולחן חברתי כדי לענות על הצרכים המודרניים של ההמונים כפי שטען אריק הובסבאום? האם האומה הפלסטינית היא אוכלוסייה אנושית בעלת שם, השוכנת בטריטוריה היסטורית או במולדת, המאמינה במוצא אתני ואבות קדמונים משותפים, במיתוסים וזיכרונות משותפים, בתרבות ציבורית, בחוקים ובנהגים משותפים, כפי שטען אנתוני סמית? ואולי האומה הפלסטינית מבטאת למעשה סולידריות עזה בין בני אדם, המתבססת על תחושת קורבנות משותפת בעבר ונכונות לקורבנוּת בעתיד כפי שטען ארנסט רנאן. כמו כן, נבחן את אסטרטגיות השיח בחברה הפלסטינית לאור מחקריהם של פייר בורדייה, ג'ון גמפרס ובזיל ברנשטיין.

שיעור 3 : דיון בביוגרפיה האישית של יאסר ערפאת ובמרכיבי הזהות הדתיים שבה

שיעורים 4-5 : דיון במסמכי היסוד הפלסטיניים – אמנת אש"ף, אמנת החמאס, כרזת העצמאות, החוקה, ההימנון, הדגל והבולים.

שיעורים 6-7: דיון בשיח הפוליטי של ההנהגה הפלסטינית בזירה הפנים פלסטינית

שיעורים 8-9: דיון בהסמלה הדתית במערכות החינוך, התרבות והתקשורת הפלסטינית

שיעור 10: דיון בהסמלה הדתית בשיח הפלגים הצבאיים הפלסטינים באמצעות ניתוח תוכן ולשון של הגרפיטי והכרוזים

שיעור 11: דיון בהסמלה הדתית בשיח ההנהגה הפלסטינית בזירה הערבית–האסלאמית והמערבית

שיעור 12: דיון בסוגיות של הדרה ושוליות בקרב בני הדור הצעיר והשפעתם על דפוסי שיח המאבק

שיעור 13: הקרנת הסרט "בית לחם" ודיון כיתתי